"היא היתה חזקה מהחורף,
 היא הייתה חזקה מסופה
 לצמוח מכלום שהיה לה  – זה סוד הכוח שלה"
                        (מתוך "חזקה מהרוח" \ אסתר שמיר)

מירי.
האישה הכי חזקה, דעתנית וגאה שהכרנו בחיינו.
היה לנו הכבוד להיות מאותם אלה שהותרת בהם חותם.
את אגדה שלא סופרה, את כל-כך הרבה חוויות ורגעים בלתי נשכחים. ספר שלם של בדיחות יכולנו לכתוב בזכותך!
ביום זה אנו מביעים לך תודה והערכה לאישיות הענקית שאת.
צר לנו שלא הספקנו להגיד לך זאת כשהיית בעודך בחיים, אלא רק אחרי מותך.
מירי שלנו,
העברת אותנו דרך ארוכה ומדהימה שעבורינו עדיין לא נגמרה.
אנחנו זוכרים את תחילת כיתה י״א, השנה הקשה ביותר בכל 12 שנות הלימודים.
שיעור עברית ראשון: נכנסת כמו פצצת אנרגיה לתוך הכיתה, הסברת לנו על המקצוע המפחיד בעולם שנקרא עברית, כשאת חוזרת ואומרת כי בלעדיו לא תהיה תעודת בגרות, תוך רצינות והומור בלתי נגמרים ומבלבלים.
לקח לנו זמן להתרגל לציניות, הישירות, והייחודיות שלך, אבל ברגע שהתרגלנו, לא רצינו שייפסק.
הקסמת אותנו עם חוש ההומור השנון, החיוך שובה הלב שלך, הצבעים המתחלפים בשיער, ובעיקר המלחמה היום יומית על הבנת הבניינים והגזרות הבלתי פוסקות, שנכנסו סוף סוף לראשנו לאחר ניסיונות ארוכים וחוזרים שלך ללמד אותנו.
בעוד 11 ימים תתקיים הבגרות בעברית, הבגרות שאת היית אמורה להיות נוכחת בה, להתגאות בכולנו ולסיים את הדרך הארוכה ומלאת הקשיים שעברנו.
מבטיחים להילחם כמו שנלחמת עלינו,
מבטיחים להסב לך גאווה,
מבטיחים לזכור לעד,
ואוהבים לנצח.
תלמידי ותלמידות שכבת י"א, תשע"ח.

מירי אהובה,
אין כל כך מילים שיתארו את מה שהיית עבורנו. עבור כל אחד מהתלמידים והתלמידות שלימדת.
היית אישה אהובה, נאהבת, ואוהבת, העיקר שיש שם את הפועל א.ה.ב מכל בניין שהוא.
לא נתפס לכתוב ולקרוא מכתב כזה על אישה כל כך נהדרת שהפיצה רק טוב וצחוק סביבה.
על מישהי שהיא לא רק מורה ללשון, שלא רק זמינה לשאלות על איזה בניין או איזה שורש צריך להיות בשאלה, אלא על מישהי שהייתה ממש כמו אימא עבור כל אחד ואחת מאתנו. אהבה אותנו אהבת אמת כאילו היינו בניה ובנותיה האישיים, השקיעה בנו את כל נשמתה והכל בשיא הכנות.
מירי שלנו, תודה על שהראית לנו שלהיות מורה זה לא תפקיד שמסתיים בצלצול להפסקה, תודה שהראית לנו שלהיות מורה לא יעצור אותך מלהצטרף אלינו לריקודים לצלילי המוזיקה מהרמקולים החדשים שכל כך התלהבנו מהם.
תודה שהאמנת בנו אמונה שלמה שנצליח בכל דבר שנרצה, איכשהו הצלחת לגרום לכולם לחשוב שעברית זה המקצוע הכי
חשוב בעולם, ובעזרת מסע שכנועים מוחץ, באמת האמנו בזה והאמנו בך שתצליחי לקחת אותנו הכי רחוק למרות שכולם אמרו שאין תקווה.
ביום של בחינת הבגרות דאגת שכולם יגיעו בזמן כדי שנוכל להתפלל יחד שנעבור את הבגרות, רצית בהצלחה שלנו כל כך חזק, אפילו יותר מאתנו.
עכשיו אנחנו מתפללים שטוב לך שם למעלה.
תמיד אמרת לנו שאת אלוהים – עכשיו אנחנו מקווים שהוא שומר עלייך מקרוב.
באהבה מתלמידי ותלמידות שכבת י"ב, תשע"ח.