מתניה שטרן ז"ל

קולז' של מתניה
מתניה שטרן ז"ל | נולד ב 1983. אוהב אדם ואדמה כל חי וצומח. בן חגית ומשה, בן זוג לאחינועם ואבא לראם, עברי לב טוב, כרמי וגפן אהבה. מורה לשל"ח נערץ, שאהב לטייל בכל מקום ופינה, בכל בור ומעיין טבל והנחיל אהבה זו לתלמידיו ותלמידותיו. נהרג בטרם עת ב 2018.

לזכרו ניתן להשאיל תרמיל מסע לטיולים ברחבי הארץ דרך פרוייקט: "משא למסע"

"מרעיית כבשים עברתי לרעיית נערים. הבנתי שחינוך אמיתי נעשה בהתמדה ולאורך זמן, הוא כמו זרע קטן ההופך לעץ גדול לאט לאט…."
את הקטע הזה כתב מתניה, מורנו וחברנו היקר לחיים. מתניה מדבר בקטע על תחילת דרכו של מורה לשל"ח ואיך מצא עצמו במקום הזה. הוא מדבר על חינוך, אבל לא על שיעור בכיתה, אלא על חינוך דרך הטבע, האדמה והרגליים בו כל כך דגל ואותו כל כך אהב.
במסלולים אינספור, מתניה הוביל אותנו דרך פיסית – ביחד עם שמוליק קפץ לכל מעיין, וריתק בסיפורים על העבר של כל סלע והעתיד של כל צמח. הוא גם הוביל אותנו דרך רוחנית – הנחיל בנו את האהבה לטבע, אך גם אחד לשני.
למולדת ולאדם – אהבת הקהילה הישראלית כמו שהיא יחד עם הרצון לשפר, להשפיע ולשנות.
הוא ראה את היופי בקהילה שלנו ובכל אחד בתוכה: האמונה שלו בחברה ובמה שאנחנו יכולים להיות, האמונה שלו בעזרה ובאחווה שיש פה בשפע, היא דבר שכולנו יכולים ללמוד ממנו.
הוא ידע שאנחנו יכולים לעשות טוב אם רק נבחר בדרך הנכונה לנו, והראה לנו בלי מילים – את הדרך.
מתניה אהוב, גם עכשיו בלי מילים נמשיך לזכור את דרכך ונלך בה.
מש"צים, חטיבה עליונה.

מתניה בשבילנו / מש"צים, שכבת ט', תשע"ח.
מתניה לא היה רק מורה שנכנס ויוצא פעמיים בשבוע מהכיתה. הוא היה לנו כאב, מדריך וחבר.
לא נצליח לספור את כמות הפעמים שיצאנו איתו מחוץ לכותלי בית הספר כשהוא ושמוליק,
כבלתי נפרדים מובילים אותנו בחיוך ענק ופק"ל קפה לעוד סיור, טיול שנתי וגיחה.
שלא לדבר על הטיולים המשותפים עם ילדיו המקסימים שכל כך שמחנו להכיר.
יחד עם שמוליק הוא ניהל במסירות ובאהבה את אשכול המש"צים בבית הספר
ולימד אותנו, כמש"צים ומשצ"יות, איך להוביל בעצמנו קבוצות ולהעביר להן את הכוח הגדול
שהם הנחילו בנו – החינוך לאהבת הארץ והערכים.
הוא גם יצא להדריך לצדנו לא פעם בקורסי המש"צים, כשהיינו מדריכות ומדריכים מתחילים ולחוצים,
הוא תמיד היה שם להשרות את הרוגע האופייני שלו, הקשיב ונתן עצות והזכיר לנו למה בכלל יצאנו להדריך,
וכמה כוח יש בדינמיקה של קבוצה.
אמנם אנחנו לא נזכה לרעות איתו נערים גם השנה, אבל מה שבטוח, מתניה השאיר בנו
ובעוד הרבה תלמידים בשל"ח ומחוץ לשל"ח חותם גדול מאוד שהפך לחלק מהאישיות שלנו,
וכל אחד מאתנו ימשיך את דרכו הכל כך חשובה ומיוחדת, ועוד יוביל קבוצות ואנשים קרובים
למקומות הפיסיים והמחשבתיים בהם היה מטייל קבע.